ליום הזיכרון תשס"ז / הדסה אורגד

בע"ה מוצ"ש הגדול, ערב פסח תשס"ז

ליום הזיכרון תשס"ז / הדסה אורגד

גלעד חדש הוצב בערב פסח
כי השכול לא פסח על חצרותינו.
וביום קדוש זה מחויבים אנו ב 'והגדת לבנך'
לזכור את ארבעת הבנים

האחד חיכן, בעל חדוות יצירה, ונעים זמירות
והשני למדן וסקרן, איש ספר ואוהב את הבריות
השלישי יקיר ירושלים, מוקיר שבת, ויקר לכל חבריו
והרביעי אוהב הארץ ושביליה, בעל ידי זהב ולב זהב.

ארבעה עלו בסערה השמימה
הראשון בדם
והשני באש
השלישי בתמרות עשן
והרביעי חיה רעה אכלתו.

ארבעה זה כל כך הרבה,
ארבעה, זה בלתי נתפס,
ארבעה זה יותר מדי
ושלושה , זה לא יותר מדי?
ושניים?
ואחד?
אחד מי יודע?

כולנו יודעים וזוכרים את האחד,
כל אחד בזמנו ובדרכו,
לכל אחד מאתנו יש את האחד שלו,
והשניים שלו ,
והשלושה והארבעה,

ארבעה חקוקים בסלע:

ישראל, מפקד ומנהיג , בחור כארז ,
עם מי שרית, ישראל? אל מול ארזי הלבנון?
עם מי נאבקת עד עלות השחר? עת נלקחת אל אל?


ואריק, גור אריות יפה תואר ויפה נפש,
כארי נשבה אל שאול תחתיות על ידי בני עוולה.
ידך לא הייתה בעורף אויבך,
אך זכרך עד כי יבוא שילה.

יהונתן ,אצילי רם ונישא כסולם יעקב,
שרגליו בדרכי הארץ, ואמונתו בגבהי מרומים.
כשמו- מהשם ניתן, ואל השם נילקח ,
קשתו הנחיל לנו מורשה, לא נסוג אחור.

וספי,
בן פורת יוסף היה,
עברי- בהנהגות חייו להלל
טרוף טורף יוסף.
דבר מותו הוא צוואה עבור כולנו,
לעשות יותר מהכול למנוע את שכול הכבישים.
לבחור בטוב, ולטפח את השלום הפנימי
מי ייתן וביוסף נאמר סוף

ריבונו של עולם
לו יהיה זה גם האחרון.

מי ייתן וביוסף נאמר סוף.